קציצות תפוחי אדמה ממולאות בבצל, משמשים וצנוברים

אנחנו עומדות שתינו מעל הכיריים, אני עם כל הגובה ג'ירף שלי, והיא עם מדרגות ורודות קטנות (כי ורוד זה של בנות, מי ידע שמגדריות מתחילה ממש מוקדם, גם אם בבית מעולם לא אמרתם משפט כזה), ומסתכלות על האדים, שעולים מהם.

היא הבטיחה שתטעם, כי אצלנו בבית לא חייבים לאכול כלום ומותר להגיד שלא טעים ואפילו לירוק מהפה, אבל לטעום תמיד צריך. תמיד לתת צ'אנס, לא רק באוכל.

בסיר ליד שאריות מהצהריים והיא שואלת אותי מה נעשה עם זה. אני מסבירה שנשמור לאבא לערב,  או למחר.

היא אומרת לי, לא תזרקי את זה אם לא אוהב נכון? כי לא זורקים אוכל.

כי לא זורקים אוכל, היא יודעת, יודעת להגיד שזה כי יש ילדים רעבים שאין להם אוכל. אז היא אומרת לי פתאום, אמא, בואי ניתן להם את האוכל שלנו, כי יש לנו הרבה. אני מוקסמת מהנתינה שלה ושואלת איך נדע איפה יש ילדים רעבים והיא עונה נלך לכל הארצות ולכל הילדים ונשאל יש פה מישהו רעב? ואז ניתן לו.

איזו תמימות מקסימה יש להם בגיל הזה.. מה בכלל היא יודעת על ילד רעב? או על חוסר? כל כך חשוב לנו לחנך לערכים וללמד את הדברים החשובים, ולא להפציץ אותם במיליון משחקי פלסטיק ושטויות שהם לא יודעים מה לעשות איתם. אבל גם בלי שאנחנו נקנה כלום הם מקבלים כל כך הרבה היום, מהסבא וסבתא, הדודים הדודות הבנות דודות, השכנות שרק רוצות לתת קצת צעצועים. זה דור כזה, של קניונים (לא שאי פעם הייתי איתה בקניון אבל היא עוד תלך) ומותגים (היא רוצה תיק של קיטי ותחפושת של מיקי מאוס אפילו שאין לנו טלוויזיה בבית אז מאיפה?!), על כמה מעט דברים יש לנו באמת שליטה.. אז אנחנו משחקות עם הקציצות בידיים, ואני אומרת לה שזה רעיון מקסים ונותנת דוגמאות מעט יותר פרקטיות איך נוכל לתרום לחברה.

אסתטיקה – כדי שיצאו קציצות יפות ולא מתפרקות, צריך ללמוד קצת את החומרים ולהתעסק מעט עם התפוחי אדמה. אני לא חושבת שצריך לקחת את זה לקיצוניות, אבל אסטיות באוכל זה חשוב, אז ממליצה להכין קצת ספר כי השניים הראשונים כנראה לא יצאו מושלמים. צריך לעבוד ממש בעדינות עם תפוחי האדמה, גם כשמרכיבים את הקציצה ובמיוחד כשהופכים אותה וכשמניחים בצלחת.

משמשים – טיפ שקראתי איפשהו (אולי ב"על השולחן" אם אני זוכרת נכון) זה שמשמשים מיובשים יכולים לחקות בשר במרקם שלהם כי הם בשרניים בעצמם. לא יודעת אם זה נכון, אבל זה טעים ממש. ממליצה שתשתמשו במשמשים מיובשים באופן טבעי, לא רק בגלל היתרונות הבריאותיים (שקצרה היריעה מלדבר עליהם אבל החומרים שמכניסים לרוב בפירות יבשים לכאורה תמימים הם מזעזעים), אלא בעיקר בגלל שהם טעימים הרבה יותר. ברגע שתטעמו אחד, תתמכרו. אפשר לזהות אותם בקלות ע"י הצבע, משמש מיובש טבעי הוא חום/שחור ולא בצבע צהוב/כתום זרחני.

ציפוי – הציפוי הוא יותר עבור המראה ופחות עבור הטעם. הטעם מושלם גם בלעדיו, אבל קציצות שחומות עם מעטה קריספי זה יותר מרגש. בכל אופן, אתם יכולים להכין עם או בלי, אבל אם בחרתם בלי, בכל אופן תמרחו את הקציצות בשמן זית משני הצדדים (הכי קל לעשות את זה מבלי שהקציצה תתפרק זה כשהיא ביד למרוח את הצד העליון, אותו להניח תחתון במחבת, ואז לעבור עם מברשת על הצד העליון).

 

 

נ.ב.

אם אהבתם את הפוסט ואתם רוצים להתעדכן בעוד מתכונים וטיפים (אחד בשבוע לפחות), אל תשכחו לעשות לייק לעמוד פייסבוק ו/או להירשם לקבלת מיילים (זו האופציה המומלצת כי היא מבטיחה שהמתכון יגיע אליכם, בדקו בספאם או בלשונית של Promotions אם אתם ב Gmail, המיילים יגיעו לרוב לאחד מאלה).

מורן