עוגת שקדים קפה מייפל

This post is also available in: English (אנגלית)

שנה! שנה עברה מאז הפוסט הראשון שלי בבלוג (מביך מאוד, הנה הוא), ואיזו שנה כיפית היא הייתה. היו לי המון סיבות לא לפתוח את הבלוג הזה, למרות שהייתי נברנית בלוגים כבר שנים, וחובבת ניסויים קולינריים ותזונה בריאה אפילו יותר מזה. כל פעם שחשבתי לעצמי, אולי אפתח בלוג מתכונים?, ישר הייתי עונה לעצמי, לא, לא, לא כדאי, יש כבר המון בלוגים, ומה אני בכלל יודעת על בישול, ומי ירצה לקרוא ולהכין משהו שלי, וזה יקח כל כך הרבה זמן ואנרגיה, ואני לא יודעת לצלם, ואיפה יש לי זמן לזה. ובכן, הרוב נכון, יש כבר המון בלוגים, וההתעסקות בבלוג אכן לוקחת שעות ארוכות, אבל זה כיף! באמת, זה פשוט ממש ממש כיף לי. ברגע שהבנות הולכות לישון אני הולכת למטבח לעבוד על ניסיונות לפוסטים חדשים (וכמובן על הדרך אוכל עבורנו..), פעם פעמיים בשבוע יושבת לכתוב את המתכונים והטקסטים, בסופש"ים גוררת את איליה (חמי, ה-צלם!) לכאן לבוא לצלם, ובאמת שעל אף השעות הרבות שמושקעות פה, זה לא מרגיש כמו מטלה, אלא כמו משהו שחבל שלא התחלתי הרבה לפני.

עדיין רועדת לי היד לפני שאני לוחצת "פרסם" על כל מתכון, וכשאני רואה שיש תגובה אני בלחץ (היה טעים? אהבו/לא אהבו? אולי ישאלו משהו שאני לא יודעת לענות עליו?), אבל עם ההתעסקות האינטנסיבית המוגברת במטבח השנה, והפידבקים של הרבה מכם, אני קצת נרגעת, ומרגישה (מעט) יותר בטוחה בעצמי.

אחת מההתלבטויות הגדולות שהיו לי אם לפתוח את הבלוג או לא, הייתה שאצטרך לחשוף פרטים אישיים על עצמי ומחיי, במידה כזאת או אחרת. בתכלס, זה מביך אותי נורא, גם לשלוח מתכון שלי ולהגיד "יואו, איזה טעים יצא לי" מרגיש לי משהו שפשוט לא מנומס להגיד, ובכל פעם שאני רואה שמישהו קורא את הדף של "מי אני" אני מרגישה כאילו מסתובבים לי בבית, אבל אני בעבודה, ורואים את כל הכביסות שלא קיפלתי ואת הבלאגן, בלי שאני יכולה לסייג את זה. אבל בחרתי להתגבר על זה, כי בתכלס, למי באמת איכפת איך קוראים לבעלי, ואם הלכתי ברגל עם הבת שלי מהגן היום או לא.

מאוד קשה אגב, להיות טבעוני. לא בגלל האוכל, יש מלא מה לאכול, ולא בגלל החשק לבשר או לחלב, לבשר מעולם לא היה לי ולחלב נעלם ברגע שאת מבינה מה צריך לקרות כדי שזה יגיע לך לצלחת. מה שקשה, זה התגובות של הסביבה, ולענות את אותן תשובות שוב ושוב (ושוב!), "כן, יש לי מה לאכול", "לא, זה לא קשה", "לא, זה לא אומר רק חסה", "כן, יש מלא חלבון שלא מן החי" ועוד, ולקבל הערות עאלק מצחיקות מ"חברים" לעבודה בסגנון "קחי גזר ותירגעי", "שוב הבאת אוכל שפנים?", כן, אלה תגובות אמיתיות.. מה לעשות, אין לי אף חבר טבעוני (כלומר יש לי עכשיו כמה שהכרתי בזכות הבלוג, אבל לא אנשים שאני מתראה איתם ביומיום לצערי). אבל, אלמלא הבלוג, יכול להיות שהייתי ממשיכה לא להכיר אנשים מקסימים עם המון תחומי עניין משותפים לשלי.

בזכות הבלוג, הכרתי את אורלי המקסימה, שהיה סופר כיף לפגוש אותה פנים אל מול פנים, והלוואי שהייתה גרה קרוב אלי! הכרתי את אורטל, שכותבת כל כך יפה על אימהות ויש לה המון דברים מעניינים להגיד וגישה מגניבה בכלל, נפגשו דרכי שוב עם זיו, שהוא מקסים ועוזר כמו שזכרתי אם לא יותר, בישלתי עם מאיה ("בצק אלים") האלופה והמאלפת אצלי בבית והיה סופר כיף ומחכים (כן, טבעוני, מאיה עם ראש פתוח באוכל 🙂 ), הכרתי ונפגשתי אפילו לספיישל מיוחד לראש השנה טבעוני עם ליבי ("מפרגנת בריאות") המקסימה שכיף לי כל כך להכיר אותה, ויצא לי קצת "לשוחח" במיילים, בתגובות באתר, ובשיחות פייסבוק רבות עם עוד הרבה אנשים, מעניינים, נחמדים ומפרגנים, שכדי לא לפדח אותם לא אזכיר את שמם פה, אבל אתם יודעים מי אתם..

אז איך הכל התחיל בכלל? "אילושה" אמרתי לאיליה, חמי, בטלפון, "יש לי שיחה חשובה לעשות איתך", ומאחר ורפי (בעלי/הבן שלו) אמר שאין סיכוי שהוא יסכים לצלם עבור הבלוג שלי, כי הוא ביישן ופרפקציוניסט מדי, ידעתי שאצטרך לרכך אותו מעט, ומתי אילושה הכי נוח לבריות? תוך כדי ריצה! אז אספתי אותו מתחת לעבודה, לבושה בבגדי ריצה וחדורת מוטיבציה, והתחננתי שירוץ לאט כדי שאצליח לדבר גם. מפה לשם.. שוכנע! בהתחלה אגב הוא באמת היה לא מרוצה כל הזמן והעיר לעצמו על תמונות לא מושלמות (לטעמו), אבל אני נקטתי בטקטיקת אדלר, חיזקתי רק את ההערות החיוביות שלו, ולא נתתי במה לאחרות, ונראה לי שזה עבד, כי היום הוא הרבה יותר נינוח עם עצמו (אוקיי, וגם עזר שאמא מהגן של הגדולה שלי עצרה אותו ואמרה כמה התמונות שלו מאלפות.. תודה אפרתוש! 🙂 ).

מה עוד קרה השנה? הבנות שלי הפכו מבנות שלוש וחצי שנה לבנות ארבע ושנה וחצי, נשמע מינורי אבל אני רואה שינויים מג'וריים. נפרדנו מסבתא של רפי. נולדו לנו שתי אחייניות (שסוף סוף קטנות מהבנות שלי, עד עכשיו היו להן רק בנות דודות גדולות מהן), והשבט שלנו ממשיך לשלוט רק עם בנות מכל הצדדים! זה אומר שולחן מאוד מאוד רעשני בערבי שבת, והמון גומיות בכל מקום (וכנראה עוד הרבה דברים..). נפרדנו מפידג' הכלבה שלנו אחרי מאבק ממושך ולא פשוט. קיבלתי אינספור כוויות בלשון ובחיך, כי לא משנה כמה ניסיתי לחנך את עצמי, לא הצלחתי להתאפק ולא לטעום מאפים או תבשילים חמים מדי.. סירבתי בנימוס להצעת עבודה מפתה בפורטלנד, ששנתיים אחורה הייתי לוקחת בשתי ידיים אבל היום פשוט לא מתאימה לאיפה שאני, ולאן שאני שואפת להגיע. למדתי קצת על אפייה בכלל, ואפייה טבעונית ובריאה ולפעמים ללא גלוטן בפרט, תחום שאני מניחה שיש לי כמובן עוד ה-מון ללמוד בו, וגם לא חשבתי שיעניין אותי, אבל הפתיע אותי מאוד לטובה (טיפים שלי עבורכם בהמשך). למדתי מלא, ואני לומדת עוד ועוד, עם כל פוסט, עם כל ניסיון כושל במטבח שלא מגיע לבלוג, עם כל הצלחה שכן מגיעה לכאן, מהתגובות שלכם, בתגובות בבלוג, בפייסבוק ובמיילים אלי. כל כך כיף לקרוא את התגובות, עושה לי את היום אם קראתי שמישהי/ו הכינה מתכון מכאן והיה לה טעים או הילדים שלכם אכלו והיו מרוצים, לא יודעת אפילו להסביר למה, וקלישאתי ככל שיישמע (ואני שונאת קלישאות), אני ממש מרגישה שמצאתי את ה"ייעוד" שלי עם הבלוג, כי כיף לי לחקור, לנסות, לבשל, לכתוב, לצלם, להוציא קצת יצירתיות שלא יוצאת למשל במקום העבודה ה"רגיל" שלי.

היו פה עד כה, משהו כמו חצי מיליון צפיות, שזה מטורף ומדהים אותי!! הפוסט הכי נצפה אגב הוא פוסט הממרחים, הגיוני כנראה, 30 אופציות לממרחים לא הולכים ברגל. הפוסט האהוב עלי אישית הוא הפוסט על המרק בוטנים אפריקאי, גם הסיפור, גם התמונות וכמובן המרק עצמו, שהוא טעים בטירוף.

 אז תודה רבה לכם על השנה המדהימה הזו, מאחלת לכולכם שהבאה תהיה מלאה בשמחה, בריאות, ילדים (למי שחפצה נפשו בכאלה), אהבה, בישולים מזינים וטעימים, ושמחה.

תמשיכו להגיב, ותמשיכו לכתוב מיילים ולשתף בפייסבוק, זה מחמם את הלב, ועל הדרך גם עוזר לאחרים (לדעת ששווה להשקיע במתכון כי הוא יוצא טוב למשל, או טיפים לשידרוג), ובכלל תמשיכו להיות כאלה חמודים :).

 

 

5 from 1 reviews

עוגת שקדים קפה מייפל

 

הדפסה

זמן הכנה

5 דקות

זמן בישול

35 דקות

זמן כולל

40 דקות

 

עוגת קפה שקדים מייפל בחושה, מרכיבים טבעיים וללא סוכר מעובד או מוצרי חלב, שיכולה בקלות לשמש בתור עוגה עם ציפוי, או בתור מאפינס

מאת: Moran Raskin

סוג מתכון: קינוח

מנות: 15

מרכיבים

• רטובים:
• חצי כוס קפה (כפית קפה מומס בחצי כוס מים רותחים), אם זה לקטנטנים אפשר להחליף בחלב שקדים
• חצי כוס סירופ מייפל טהור (אופציונאלי: פלוס רבע כוס לשפוך מעל העוגה)
• רבע כוס רסק תפוחים
• שליש כוס שמן (זרעי ענבים - עדיף, סויה, קנולה)
• כפית חומץ תפוחים (או אחר)
• כפית תמצית וניל
• יבשים:
• כוס ורבע קמח כוסמין מלא - 175 גרם
• רבע כוס קמח שקדים - 30 גרם
• כפית סודה לשתייה
• רבע כפית מלח

הוראות הכנה

1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. שמים בקערה את כל הרכיבים ה"רטובים" וטורפים היטב. מצרפים את הרכיבים ה"יבשים" ומערבבים רק עד לאיחוד (ולא יותר כדי שהמאפה יישאר אוורירי). *שימו לב לערבב את כל החומרים רק כשהתנור כבר חם ומוכן למאפה, תערובת שתעמוד בחוץ ותחכה לתנור לא תתפח.
3. מעבירים את התערובת לתבנית אינגליש קייק, ומכניסים מייד לתנור לכ-35 דקות (לפני שמוציאים בודקים שקיסם שמכניסים לאחד מהמאפינס יוצא יבש). מחכים לצינון מוחלט לפני (אם) שמחלצים מהתבנית. (עבור מאפינס אופים כ-25 דקות).
4. אופציונאלי: כשהעוגה (או המאפינס) עדיין חמה, שופכים מעליה רבע כוס מייפל (משתדלים למלא באיזור ה"חורים" כדי שיחלחל פנימה), מתאים לאוהבי העוגות הבחושות ה"רטובות" יותר.

3.5.3208

נ.ב.

אם אהבתם את הפוסט ואתם רוצים להתעדכן בעוד מתכונים וטיפים (אחד בשבוע לפחות), אל תשכחו לעשות לייק לעמוד פייסבוק ו/או להירשם לקבלת מיילים (זו האופציה המומלצת כי היא מבטיחה שהמתכון יגיע אליכם, בדקו בספאם או בלשונית של Promotions אם אתם ב Gmail, המיילים יגיעו לרוב לאחד מאלה).

מורן