חטיפי אנרגיה ביתיים

This post is also available in: English (אנגלית)

באופן עקרוני, הקונספט של חטיפי אנרגיה פחות מתחבר לי, כי אני אישית לרוב לא מחפשת איך להגדיל את כמות האנרגיה שאני מכניסה לגוף, אלא דווקא איך להגדיל את כמות האנרגיה שאני מוציאה..

 כשחשבתי על זה קצת יותר, הגעתי למסקנה שהפעמים היחידות שבהן באמת הרגשתי שאולי אזדקק לקצת אקסטרא בוסט של אנרגיה, הן בשני מקרים: בלידות של הבנות שלי ובשני מירוצי שליחים שהשתתפתי בהם. וכשחשבתי גם על זה קצת יותר, הגעתי למסקנה שאלו שני אירועים די דומים (חכו, אני אסביר!).

למירוצי שליחים הגעתי דרך איליה, שהוא חמי (שידוע כאן בתור הצלם המהולל של הבלוג), הוא החם (או האדם לצורך העניין) הכי ספורטיבי שאני מכירה: הוא רץ, רוכב על אופניים, עושה סקי, מה לא, והכל בקצבים יפים, ובאחת הפעמים כשהתכוון להשתתף במירוץ שליחים (מירוץ שנקרא "הר לעמק", למי שמעניין אותו, מומלץ פלוס פלוס! ואחד אחרי שבו השתתפנו נקרא"תנ"ך תש"ח") עם החבר'ה שלו, היה חסר להם רץ ברגע האחרון בגלל שינוי תוכניות והם פנו אלי, אז החלטתי לזרום. עכשיו אמנם אני רצה, ויש תקופות שאפילו די הרבה, אבל אני רצה לאט ורגוע, כל כך לאט כך שבאמת צריך להיות נואש כדי להזמין אותי למירוץ שליחים, ככה שמייד סייגתי את ההשתתפות שלי בזה שכולם בסדר עם זה שאני מעכבת את הקבוצה, וכולם זרמו גם כן 🙂 .

אז מה דומה בין לידה למירוץ שליחים אתם תוהים? ובכן בשניהם את מתחילה בזה שאת חושבת "אה, זה לא כל כך נורא כמו שכולם אומרים, אני יכולה לעשות את זה", זה אמירה שמתאימה פחות או יותר לשעה הראשונה של הצירים ולקטע המירוץ הראשון. ואז הזמן מתקדם, ואת כבר 5 שעות בצירים, או בקטע המירוץ השני לצורך העניין, והוא בעלייה, בשטח, בחום של צהריים, ואת חושבת "למה אני עושה את זה? מה חשבתי לעצמי בכלל?", והזמן עובר, עכשיו את כבר 12 שעות לתוך זה (עם צירים), או בקטע השלישי למירוץ, את מבינה שכל מה שחשבת קודם לכן (על לידות או על מירוצי שליחים) לא קשור למציאות, וכל מה שאת רוצה זה שמישהו יתן לך אגרוף שתוכלי להתעלף לך בשקט בצד. ואז מגיע הקטע האחרון של המירוץ, זה לפנות בוקר, ואת שפוכה לחלוטין, בקושי זזה, הכל כואב, ואת חושבת כבר שכמעט אין סיכוי שתגיעי לקו הסיום, אבל את רואה את קו הסיום, ויש שם המון אנשים מחייכים, ומים ופינוקים, והזריחה עולה, וזה מראה מרהיב ומדהים ומרגיש הכי הרבה הישג בעולם שעשית את זה (ותעשו את ההקבלה בעצמכם ללידה עצמה, לא רוצה להיכנס לתיאורים ציוריים מדי פה 🙂 ).

אז זה מתי יצא לי להכין סטוקים של חטיפי אנרגיה. אני אמנם אוהבת מאוד כל מיני סוגים קנויים, אבל מצאתי שהם הרבה פעמים רק נמכרים תחת מעטה שיווקי של מוצר בריאות כשבפועל הם מלאים בסוכר, בחומרים משמרים ושאר חומרים מיותרים. החטיפים האלו לעומת זאת, אין בהם סוכר כלל, הם נדבקים בעזרת טחינה שמעניקה להם טעם חלוותי משגע (ואפשר גם להחליף אותה בכיף בחמאת שקדים או חמאת בוטנים), והם משלבים כוסמת ירוקה, שאם עוד לא ניסיתם להכין ממנה גרנולה, אתם מפסידים, כי היא ממש קראנצ'ית וטעימה!

רק הערה לגבי האחסון של החטיפים: הם נשמרים כחטיפי אנרגיה רק במקרר. מחוץ למקרר אחרי כמה זמן הם מתפוררים לסוג של גרנולה. לא מצאתי עדיין דרך להכין חטיפי אנרגיה שיישארו דבוקים ואחידים גם בטמפרטורה גבוהה, מבלי להשתמש בחומרים שאני ממש לא רוצה להשתמש בהם (כמו סוכר, סירופ תירס וכו'). אם למישהו יש תובנות אחרות בעניין אשמח לשמוע. מעדכנת שמישהו (גאון!) נתן לי רעיון באחת הקבוצות בחו"ל להשתמש בחמאת קקאו על מנת להדביק טוב יותר את החטיפים, מאחר והיא נמסה בטמפ' גבוהה יותר מהשמן קוקוס. זה רעיון מעולה(ניסיתי ועובד ממש טוב) ואני גם ככה אוהבת להשתמש בחמאת קקאו הרבה יותר (כי אז אין טעם של קוקוס!), אז ממליצה בחום.

דירוג המתכומטר:

5 from 1 reviews

חטיפי אנרגיה ביתיים

 

הדפסה

זמן הכנה

5 דקות

זמן בישול

30 דקות

זמן כולל

35 דקות

 

חטיפי אנרגיה ביתיים, ללא סוכר מעובד ועם תוספות מפתיעות!

מאת: Moran Raskin

מנות: 20

מרכיבים

• שליש כוס כוסמת ירוקה
• כוס ושליש שיבולת שועל
• רבע כוס גרעיני חמנייה
• רבע כוס גרעיני דלעת
• אופציונאלי: רבע כוס שוקולד צ'יפס ו/או פירות יבשים
• ארבע כפות שמן קוקוס, או 40 גרם חמאת קקאו(עם עדיפות לחמאת קקאו, מבחינת התוצאות היא מחזיקה את החטיפים מחוץ למקרר ממש טוב)
• ארבע כפות טחינה(עדיף מלאה, דביקה יותר)
• שלוש כפות סילאן
• קמצוץ מלח

הוראות הכנה

1. קולים את הכוסמת והשיבולת שועל בתנור שחומם מראש ל-150 מעלות לכחצי שעה עד שהם מזהיבים, לשים לב שלא נשרף (כדאי לפתוח את התנור כל כמה דקות ולערבב מעט). עשר דקות לפני שמוציאים מהתנור אפשר גם להוסיף את גרעיני החמנייה והדלעת לתנור לקלייה זריזה, אבל זה לא חובה.
2. מערבבים בקערה עם השוקולד (אם משתמשים) והגרעינים.
3. ממיסים בסיר קטן מעל סיר עם מים רותחים שמן קוקוס (או חמאת קקאו), מוסיפים אליו את הטחינה, הסילאן והמלח ומערבבים היטב. מחכים שיתקרר מעט, ושופכים על תערובת הדגנים והזרעים ומערבבים היטב.
4. משטחים בתבנית (הכמות כאן מספיקה לתבנית בגודל 25X15 בערך, תלוי בעובי החטיף הרצוי. אם התבנית שלכם קטנה יותר אפשר גם לבנות "קירות" בעזרת נייר אפייה), לוקחים כוס ולוחצים בעזרתה חזק על התערובת כך שתיצמד ותידבק. הכי נוח זה לשים נייר אפייה מעל וללחוץ עם הכוס עליו (ראו דוגמא בתמונות).
5. שולחים למקרר להתייצבות. אחרי כחצי שעה אפשר לפרוס ולשמור בקופסא אטומה במקרר.

3.5.3208

  נ.ב.

אם אהבתם את הפוסט ואתם רוצים להתעדכן בעוד מתכונים וטיפים (אחד בשבוע לפחות), אל תשכחו לעשות לייק לעמוד פייסבוק ו/או להירשם לקבלת מיילים (זו האופציה המומלצת כי היא מבטיחה שהמתכון יגיע אליכם, בדקו בספאם או בלשונית של Promotions אם אתם ב Gmail, המיילים יגיעו לרוב לאחד מאלה).

מורן